פסק-דין בתיק בג"ץ 8030/03

השופט מ' חשין:

           קונסטנטין שמקוב (קונסטנטין) - המשיב 3 - הוא יהודי שעלה ארצה מרוסיה וזכה באזרחות ישראל מכוח שבות. לדה סמוילוב ואלכסי סמוילוב - אישתו בנפרד ובנו המאומץ של קונסטנטין - מבקשים כי תינתן להם אשרת עולה ואזרחות ישראל כבני משפחתו של קונסטנטין. רשויות משרד הפנים סירבו לבקשה ומכאן העתירה שלפנינו.

עיקרי העובדות שלעניין

2.        העותרת 1, לדה סמוילוב (לדה), אזרחית רוסיה שאינה יהודיה, נישאה בשנת 1998 - ברוסיה - לקונסטנטין. אלכסיי סמוילוב, העותר 2, הוא בנה של לדה מנישואין קודמים, וקונסטנטין אימץ אותו לו כבן. בשנת 2001 - פחות  משנתיים לאחר הנישואין ובטרם הושלם הליך אימוצו של אלכסיי - עלה קונסטנטין ארצה בגפו, מימש את זכותו כיהודי על-פי חוק השבות, תש"י-1950, והפך אזרח ישראל. לדה ואלכסיי לא הצטרפו לקונסטנטין לעת שעלה ארצה, וקונסטנטין הודיע לרשויות כי אף שנשוי הוא, אשתו - לדה - "נשארת ברוסיה". ביום 6.2.2002 - כשנה וחצי לאחר שקונסטנטין עלה לישראל - הגיעו לדה ואלכסיי לישראל על יסוד אשרת תייר שהוצאה להם ללא מעורבותו של קונסטנטין. כחודש ימים לאחר הגיעם ארצה, פנו לדה ואלכסיי יחד עם קונסטנטין וביקשו כי יוענק ללדה ולאלכסיי מעמד של עולים, בהיותם בני משפחתו - אישתו ובנו - של קונסטנטין. משנתעורר חשד באשר לכנות קשר הנישואין והליך האימוץ, החליטו רשויות משרד הפנים שלא להעניק ללדה ולאלכסיי אשרת עולה אלא רישיון שהייה זמני בלבד לתקופה של שישה חודשים, לבדיקת מעמדם וכנות הקשר המשפחתי. בדיקה זו לא הושלמה מעולם, שכן בחלוף שבועות מעטים - פחות מחודש ימים - פנה קונסטנטין למשרד הפנים וביקש כי יופסק תהליך התאזרחותם של לדה ואלכסיי. בסמוך לאחר מכן נודע לרשויות משרד פנים כי בני-הזוג מצויים בהליך גירושין וכי קונסטנטין אף הגיש בקשה ברוסיה לביטול אימוצו של אלכסיי (נוסיף כי ביני וביני, ביום 6.5.2004, הושלם הליך הגירושין, וכיום אין עוד בני-הזוג נשואים זה לזה).

3.        משנודע למשרד הפנים על הליך הגירושין ועל בקשתו של קונסטנטין לביטול האימוץ, הוחלט שלא להאריך את רישיון ישיבתם של העותרים בישראל לתקופה נוספת. טעם הדבר: "[לדה] קיבלה מעמד חוקי בארץ על סמך נישואיה לאזרח ישראלי. ההליך המדורג שבעטיו ניתן לה המעמד מבוסס על חיים משותפים של בני הזוג בישראל, וכאשר מתפרק הקשר, נמוג הבסיס למתן אשרה לבן הזוג הזר" (מכתב ששלחה גב' הדס דריקס, ראש דסק צפון  במינהל האוכלוסין, אל בא-כוח העותרים). לדה ביקשה לבטל החלטה זו בטוענה כי "קיבלה מעמד בארץ לא על סמך נישואיה לאזרח ישראלי, אלא בהיותה אישתו של יהודי, בטרם קבלת אזרחות ע"י אותו יהודי" (מכתבו של בא-כוח העותרים אל משרד הפנים; ההדגשה במקור - מ' ח'). בקשתה של לדה נדחתה לאחר ש"נמצא כי עוד בתקופת חייהם המשותפים [של קונסטנטין ולדה] ברוסיה נוצר משבר ביחסיהם ובני הזוג החליטו להיפרד ומסיבה זו עלה [קונסטנטין] בגפו" (מכתבה של גב' הדס דריקס מיום 10.2.2003 אל בא-כוח העותרים).

4.        משסורבה בקשתם, הגישו לדה ואלכסיי את עתירתם הנוכחית, בדרישה כי יוענקו להם תעודת עולה ואזרחות ישראל מכוחו של סעיף 4א שלחוק השבות, בהיותם בני משפחתו - אישתו ובנו - של יהודי. בעתירתם מתארים העותרים תמונה אידילית למדי לחייהם המשותפים עם קונסטנטין ברוסיה, בהוסיפם כי ביקשו לעלות לישראל יחד עם קונסטנטין, אלא שטעמים משפחתיים - טיפול באימה החולה של לדה, וטעמי כלכלה - ניהול עסק של תיירות, חייבו את לדה - וממילא את אלכסיי - להישאר ברוסיה ושלא להצטרף לקונסטנטין בעלותו ארצה. לאחר זמן, ומשנפתרו אותן בעיות שחייבו אותם להישאר ברוסיה, ביקשו לדה ואלכסיי להצטרף לקונסטנטין בישראל, אלא שכאן - רק כאן - נתערערה האידיליה וקונסטנטין סילקם מביתו והחל מתנכל להם. בנסיבות אלו, כך טוענים העותרים, קמה להם זכות חוקית לעלות לישראל ולהפוך אזרחיה מכוחו של סעיף 4א שלחוק השבות, בהיותם - בעת העלייה - בני משפחתו של יהודי. 

5.        תשובתו של קונסטנטין לעתירה מסיבה עצמה על מערכת יחסיו עם לדה, ועיקרה הכחשת האידיליה כפי שתיארוה העותרים. לטענתו של קונסטנטין,  נתערערו יחסיו עם לדה עוד בהיותם ברוסיה עד כי נפרדו, ואף שלא נתגרשו חדלו לחיות חיי-זוג. משנודע ללדה כי בכוונת קונסטנטין לממש את זכותו ולעלות לישראל, נעשה ניסיון מצידה לחידוש הקשר המשפחתי, ואז - לקראת העליה - הוחל בהליכי אימוצו של אלכסיי. אלא שהקשר בין בני-הזוג נותק שוב, ולכן עלה קונסטנטין בגפו ארצה. לאחר העלייה - כך ממשיך קונסטנטין לתאר את מסכת יחסיו עם לדה - לא עוד היה קשר בינו לבין לדה ואלכסיי, לרבות בעיתות שלדה ביקרה בהן בישראל. משהגיעו לדה ואלכסיי  לישראל ללא מעורבותו, ביקש קונסטנטין לסייע להם, ואף שיכנם בביתו, אלא שלאחר ימים ספורים נודע לו כי יש לה ללדה מערכת יחסים זוגית עם גבר אחר ואו-אז נותקו יחסיהם סופית. קונסטנטין אינו טוען כי נישואיו ללדה היו נישואים פיקטיביים, ואולם חוזר הוא ומדגיש כי לדעתו ניצלה אותו לדה לשם קבלת אזרחות ישראלית. כן מציין הוא כי החל בישראל בתהליך של גירושין מלדה ובביטול האימוץ.

6.        תשובת המדינה לעתירה מיוסדת על גירסת קונסטנטין שנמסרה בשימוע שנערך ללדה ולקונסטנטין לאחר הגשת העתירה. המדינה סומכת ידיה על עיקרי גירסתו של קונסטנטין - בעיקר על הטענה כי יחסיהם של קונסטנטין ולדה פסקו עוד ברוסיה, קודם עלייתו של קונסטנטין - ועל חיזוקים לא-מעטים שנמצאו לאותה גירסה; ובהם: עלייתו של קונסטנטין בגפו; שהותו בישראל לבדו תקופת זמן ממושכת; הליך הגירושין והליך ביטול האימוץ שהחלו לאחר שהגיעו העותרים לישראל; ביקוריה של לדה בישראל -לפני ואחרי עלייתו של קונסטנטין - בלא כל קשר לקונסטנטין; כניסתם של לדה ואלכסיי לישראל באשרת תייר ובלא מעורבותו של קונסטנטין, ועוד. אשר לפן המשפטי של העתירה: המדינה טוענת כי אין להם ללדה ולאלכסיי זכות לקבלת אשרת עולה מכוחו של סעיף 4א שלחוק השבות, שכן בנסיבות העניין ונוכח פירוקו של התא המשפחתי עוד ברוסיה, אין לראות בלדה "בת זוג" של קונסטנטין ואין לראות באלכסיי "ילד" של יהודי כהגדרתם של "בן זוג" ו"ילד" בחוק השבות.  

עיקרי המחלוקת

7.        עיקר המחלוקת בין בעלי-הדין נסבה על פירושה של הוראת סעיף 4א לחוק השבות, ובעיקר על פירושם של המושגים: "בן זוג" של יהודי ו"ילד" של יהודי כהוראתם בחוק. השאלה היא האם מושגים אלה פורשים עצמם אף על בן-זוגו של יהודי מקום שבני הזוג מצויים בהליכי גירושין וחיים בנפרד, ועל ילדו המאומץ של יהודי שעה שהאימוץ מצוי בהליכי ביטול. על מחלוקת משפטית-עקרונית זו נוספת מחלוקת באשר לנסיבות העניין, ואולם נסתפק באשר אינו שנוי במחלוקת, והוא, שקונסטנטין מבקש לנתק את קישרי-המשפחה שקשר עם לדה ואלכסיי וכי מתנהלים כיום הליכים משפטיים לניתוק קשר הנישואין ולביטול האימוץ.

לפירושו של סעיף 4א שלחוק השבות - תכלית ומהות

8.        במוקד המחלוקת שלפנינו עומדת-ניצבת הוראת סעיף 4א לחוק השבות, הנסבה על זכותם של בני-משפחתו הלא-יהודים של יהודי לקבל מעמד של עולים ואזרחות ישראל בהתאם להוראות חוק השבות. וכדבר החוק:

הוראת-חוק זו - מה טיבה?  עמדנו על-כך בעבר והסברנו כי הוראה זו נועדה לאפשר ליהודים שנישאו בנישואיי תערובת לעלות לישראל יחד עם בני-משפחתם שאינם יהודים, שאחרת אפשר לא היו אותם יהודים עולים ארצה כלל. "נישואיי-תערובת הינם תופעה רווחת בקרב יהודי התפוצות, והחשש היה כי שלילת זכויות מבן-משפחה שאינו יהודי עלולה להניא יהודים מעלות ארצה" (בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 755). סעיף 4א שלחוק השבות נועד לפתור בעיה זו של נישואי-תערובת: "להקל על עלייתן של משפחות מעורבות אלה בשלמותן" (בג"צ 265/87 ברספורד נ' משרד הפנים, פ"ד מג(4) 793, 834), וזאת "במגמה שלא להביא לפיצולה [של משפחת נישואיי-תערובת]  ובמטרה לעודד את עלייתה ארצה" (פרשת סטמקה, שם). ראו עוד והשוו: בג"ץ 754/83 רנקיןנ' שר הפנים, פ"ד לח(4) 113, 117;   ע"פ 3157/98, 3339, 3363, 4066 קניאז'ינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 479, 517; בג"ץ 2597/99, 2859 טושביים נ' שר הפנים (טרם פורסם), בפיסקה 17 ואילך לחוות דעתו של הנשיא ברק.

9.        הוראת סעיף 4א שלחוק השבות נועדה אפוא להוות כלי-עזר להגשמת תכליתו העיקרית של חוק השבות; לא אך שכל יהודי באשר הוא יהא זכאי לעלות לישראל, אלא שיהודים אכן יעלו לישראל; לעודד יהודים החיים מחוץ לישראל ולאפשר להם ככל הניתן לעלות לישראל. והגם שהחוק ביקש להרחיב את מעגל הזכאים לשבות אף למי שאינם יהודים, לא באה הרחבה זו לעולם אלא כדי לאפשר ליהודים לעלות ארצה. אכן כן: סעיף 4א מייחס חשיבות גם לקשר שקשרו אותם בני משפחה עם העם היהודי - לא אך עם אותו יהודי המבקש לעלות. כך (למשל) יש להבין ולפרש את הוראת סעיף 4א(ב) לחוק השבות ולפיה "אין נפקא מינה אם יהודי שמכוחו נתבעת זכות לפי סעיף קטן (א) עודו בחיים או לאו ואם עלה ארצה או לאו"; ואולם חריג זה בא להעיד על הכלל ועולה הוא בקנה אחד עם תכליתו העיקרית של החוק. פירושו ותחומי פרישתו של סעיף 4א שלחוק השבות ייגזרו אפוא מייעודו, דהיינו: הוראת החוק תפורש בדרך שתבטיח כי יהודים שנישאו בנישואיי תערובת לא יירתעו מהגשמת זכותם לעלות לישראל; כך - אך לא מעבר לכך. על כל אלה, ועוד, עמדנו בהרחבה בפרשת סטמקה, וכך אמרנו שם (בעמ' 757):